מסיבת תחפושות

"כל העולם במה ואנחנו השחקנים" כתב שייקספיר.

פעם שמעתי שחקנית מתוודה שהיא מכורה למקצוע כי בכל ערב אפשר "ללבוש" דמות ולפשוט אותה. להיות מישהי אחרת לכמה שעות.

אם תסתכלו על הילדים בייחוד על הקטנים שבהם תראו שגם הם, כמו שחקנים לובשים ופושטים דמויות. בקלות הם בונים לעצמם עולם דמיוני בו הם גיבורי על, גמדים וענקים, מוקפים בחברים דמיוניים או כל סיטואציה שהדמיון שלהם ממציא באותו רגע.

כל זה בדמיון. ומה במציאות? האם גם שם הם מחליפים דמויות?

הסתכלו שוב על אותם ילדים, הדמויות שגיבשו מעצמם. האם לילד ה"טוב" יש הזדמנות להיות גם ה"רע"? האם ה"חכם" זוכה להיות ה"יפה"? ומתי ה"חנון" מקבל את החיוך הקטן השמור ל"שובב"?

כהורים, יש לנו השפעה גדולה על הדמויות שהילדים שלנו לובשים. הרבה פעמים הדמויות האלה מבוססות על החוויות, הפחדים והרצונות שלנו ולא בהכרח שלהם . בד"כ, לאחר ש"תפרנו" להם דמות, יהיה להם קשה מאד לפשוט אותה. הציפיות שלנו לא יתנו להם.

אבל דמויות הן לא חד מימדיות ובוודאי שאנשים לא. לילדים שלנו יש כל כך הרבה רבדים ושכבות שרק מחכים שנגלה אותם ונכיר בהם. שנראה שגם ה"חנון" יודע להתפרע ו"השובב" יודע להיות אחראי.

פורים נותן לנו, האנשים ה"רגילים", הזדמנות של פעם בשנה להיות מישהו אחר. להתלבש שונה, להתנהג אחרת, להתחפש. בואו ניתן לילדים שלנו לגיטימציה יומיומית לא להיות מישהו אחר, אלא הם עצמם. רק קצת אחרת.

חג שמח!