top of page

עיניים של ילד

״...אתם מתנהגים כאילו בכלל לא נולדתי! כאילו אני לא פה!..." היא מטיחה בי. מסתובבת והולכת בכעס לחדר שלה. נשכבת על המיטה עם הגב אל הקיר. צעדיה הקטנים וה"שמיכי" שהיא גוררת על הרצפה מזכירים לי שמדובר בילדונת בת פחות מ 5 ולא במתבגרת עצבנית. אני מניחה שבשלב הזה אתם מחייכים. אני מודה שגם אני החנקתי חיוך באותה סיטואציה. כי זה מתוק, אפילו מתוק מאד לראות את התגובה הכעוסה, לשמוע את המילים הקשות יוצאות מפה של קטנטונת מתוקה. זה לא נראה רציני בעינינו. אבל זה מאד רציני בעיניה. כעס, תסכול, אכזבה הם רגשות שאנחנו חווים לא מעט. החיים מזמנים אותם, אולי אפילו בתדירות גבוהה משהיינו רוצים. גם הילדים שלנו חווים אותם. כמעט בכל גיל. כשהם חווים אותם אנחנו בד"כ מגיבים באחת משתי דרכים: לעתים אנחנו נוטים להפחית מחשיבותם. הסיבה לרגשות האלה נראית לנו שולית. אחרי הכל, מה כבר קרה? בסה"כ, הצעצוע נשאר בבית, ניקח אחר. לא ברור לנו למה הם לא יכולים פשוט לעבור הלאה. אנחנו מסבירים להם שלא קרה כלום וצריך להתגבר. פשוט לא? לא!! האפשרות השנייה היא התחושה שעלינו לפצות אותם. אנחנו מבינים שקשה להם וקשה לנו לראות אותם. הלב מתכווץ ואנחנו מיד רוצים לשפר את מצבם, לעשות שיהיה בסדר. אז נדבר, נבטיח הבטחות, אולי אפילו ניתן מתנה קטנה? לא משנה באיזו תגובה נבחר, פספסנו דבר אחד חשוב, אולי הכי חשוב באותו רגע. נקודת המבט של הילדים. כל אחד מאיתנו רואה את המציאות דרך העיניים שלו. אנחנו מושפעים מחוויות שעברנו, מסקנות שהסקנו וניסיון החיים שלנו. ההסתכלות שלנו שונה מזאת של בני הזוג, החברים והילדים שלנו. הפער הזה יוצר לא מעט תסכולים וריבים. כי עבור הילדה שלי, התחושה שאין לה מקום מוחשית מאד באותו רגע, והיא כואבת לה. היא צריכה ממני משהו שונה מחיוך או פיצוי. היא צריכה שאראה אותה. שאקשיב לה ואבין אותה. שאסתכל רק לרגע על המציאות דרך העיניים שלה. אולי אפילו אשאל איך אני יכולה לעזור. ברגע שאעשה זאת, יש סיכוי טוב שהיא תרגיש שוב שיש לה מקום. זה לא מה משנה אם אני ילד בן 4 או בן 40. כולנו צריכים שיראו אותנו, להרגיש שייכים, שיש לנו מקום. וההקשבה לרגשות, לרצונות ולצרכים מאפשרת לנו למצוא את המקום הזה. נכון, לא תמיד יהיה אפשר להיענות לרצונות האלה אבל ברגע שפתחנו ערוץ תקשורת, פתחנו את הדלת למקום בו אנחנו שייכים.



Photo by Diana Feil on Unsplash

Comments


© 2017 - Lihi Netzer

bottom of page