כעס

כל השבוע רתחתי.

שבוע שלם של ריבים. כל יום הביא איתו עוד ויכוח: יותר מידי שעות מסך, איחורים, סלון מבולגן, צעקות בין הילדים. הרגשתי איך הסבלנות נעלמת והכעס מבעבע בתוכי.

שניה לפני הפיצוץ, כל כך רציתי לצעוק ״אני עוד שניה לוקחת את המסכים ולא מחזירה!״

עצרתי. נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי: ״אנחנו צריכים לקבוע ישיבה משפחתית״.

״לא״ כל אחד מהם ענה.

מבט אחד בפנים שלי הספיק להם. היה ברור שאני כועסת והם כבר דמיינו תוצאות הישיבה.

האמת? רציתי להיכנס בהם, להחזיר להם. להראות להם מי קובע בבית.

אבל התאפקתי.

הישיבה נקבעה ליום שישי בזמן ארוחת הערב. ב 7 בערב התכנסנו, כשכל הנוכחים יודעים שעל הפרק עומד אחד הנושאים החמים בבית. מסכים.

התיישבנו לשולחן הורים מול ילדים.

הדו קרב התחיל.

קפיצה לסוף (ספויילר!): כולנו מחייכים, אוכלים קינוח ושני הילדים מודים שזאת אחת הישיבות המוצלחות שהיו לנו.

מה קרה באמצע? איך עברנו ממלחמה לשלום? איך הגענו להסכמה?

תכלס? לא הגענו אליה. התחלנו איתה.

מחקרי מוח והתנהגות גילו שכדי לשכנע מישהו, צריך להתחיל ממה שיש לנו במשותף. הפסיכולגיה קוראת לזה Shared Reality. בפועל זה אומר למצוא את הנקודה עליה אנחנו מסכימים וממנה לצמוח. הסיבה לכך היא שברוב המקרים, המוח שלנו מקודד טוב יותר אינפורמציה שאנחנו תופסים כחיובית עבורינו. זה נכון למבוגרים וילדים (לחצו לכתבה מרתקת בנושא).

כדי לבנות את הבסיס המשותף פתחנו את הישיבה בהכנת רשימה של כל היתרונות שיש למסכים. ויש המון!

המתח ירד, בעצם אין כאן דו קרב אלא פתיחות והקשבה.

כעת יכולנו לדבר באמת על הבעיה. כל אחד שיתף במה מפריע לו: הילדים דיברו על ההגבלות המעצבנות שאנחנו שמים ואנחנו, ההורים על סדרי העדיפויות ואיך לתעדף מסכים מול שאר הפעילויות.

בשלב השלישי חיפשנו פתרונות יצירתיים. כדי למצוא אותם הצעתי לילדים להתחלף בתפקידים: ״לו הייתם ההורים, מה הייתם מציעים לנו, הילדים?״

כבני אדם, יש לנו נטייה להתאהב ברעיונות של עצמינו. אנחנו לא נוטים לשנות דיעות לעיתים קרובות. כשאנחנו נכנסים לנעליים של האחר, משנים זווית הסתכלות יש סיכוי שנצליח לחשוב באופן שונה, לנסות משהו חדש.

אחרי כמה דקות הילדים (בעצם ההורים) חזרו עם תוכנית. יחד דייקנו, גיבשנו, הסכמנו ויצאנו לדרך.

זה הזמן לאכול קינוח!

אחרי שכולם הלכו לישון חשבתי על הערב שהיה: האם פתרנו את הקונפליקט? כנראה שרק באופן זמני. לכל אחד מאיתנו רצונות וצרכים שונים והצורך לענות עליהם יוצר לפעמים מתחים.

אז למה אני מחייכת?

כי קונפליקטים יכולים להיפתר רק במקום של הקשבה, פתיחות ותקשורת ואני מאמינה שאת זה הילדים שלי למדו היום.

ומי מכם שראה את המילה ״מסכים״ ועלו לו מיליון שאלות או לחילפין רוצה ללמוד עוד על איך עושים ישיבה משפחתית באופן בונה ומועיל, מוזמן להעלות שאלות כאן בפוסט או ליצור איתי קשר בפרטי.

Photo by Dan Gold on Unsplash