הקיץ כאן. כבר אי אפשר להתעלם ממנו. החום, הלחות ומסיבות הסיום.
זאת התקופה בשנה שאנחנו ההורים נודדים בין אירועי הסיום בגן, בביה"ס, בחוגים או בכל מסגרת אחרת בה בילו הילדים.
זאת תקופה מרגשת. עברה עוד שנה, אנחנו מסתכלים עליהם, אולי מנגבים איזו דמעה קטנה ולא מאמינים מתי הם נהיו כאלה גדולים.
זאת תקופה מרגשת לא פחות עבור הילדים שלנו. הם עוברים עוד שלב, עולים כיתה, אולי מתחילים מקום חדש. החופש מגיע, יש ריח של שינוי באוויר. זה שונה, זה מסעיר וזה כרוך באי וודאות.
גם אני הייתי אתמול במסיבת סיום קטנה. נפרדתי מקבוצת הורים נוספת שהדרכתי בחודשים האחרונים.
הקדשנו את המפגש האחרון למחשבה על סיומות, פרידות ומעברים בחיי הילדים שלנו. ראינו עד כמה, עם כל הקושי, שלהם ושלנו, פרידה היא חלק מהחיים וגם איתה צריך להתמודד.
לילדים שלנו יש כל מיני דרכים להתמודד עם פרידות: חלקם בוכים, חלקם לוקחים איתם משהו קטן שיזכיר, חלקם מתעלמים ומדחיקים. קצת כמונו, המבוגרים. כל אחד והדרך שלו.
אז איך אני נפרדת?
קודם כל, נזכרת בכל מה שהיה ואומרת תודה. תודה להורים המקסימים שזכיתי להכיר וללוות בדרך ותודה למרכז קהילתי דב הוז איתו אני עובדת בשיתוף פעולה מוצלח
אח"כ אני לוקחת איתי משהו לדרך. זכרונות, תובנות, אירועים. לשמחתי יש כל כך הרבה
ונכון, מידי פעם יש מחנק קטן בגרון, אולי דמעה קטנה. אבל זה חלק מהחיים.
ומה הלאה?
אמרנו, זאת תקופה של מעברים, משהו בשגרה עומד להשתנות. זה שונה וזה מסעיר. גם עבורי. תקופה חדשה עומדת לבוא ואני נערכת לקראתה. אז נושמת עמוק ומאחלת בינתיים לכולנו קיץ נעים ומרגש
Photo by Luke Dean-Weymark on Unsplash