הורות על רגל אחת

אוף! נקעתי את הרגל. נחיתה לא טובה בזמן ריצה וכבר כמה ימים אני מקפצת על רגל אחת או מתגלגלת על כיסא בבית. אחרי שעברה הבעסה, וקצת התרגלתי למצב, חשבתי שבעצם עליתי כאן על כמה חוקים שיכולים לעזור לי גם בהורות.


אז הורים ותיקים או צעירים, קבלו 5 תובנות או אם תרצו, ״הורות על רגל אחת״:


  1. להקשיב לגבולות שלי - כשכואב, הגבולות חדים וברורים. הגוף מאותת מה גבול היכולת. לעומת זאת, בהורות הגבולות קצת מעורפלים: אני מסכימה כי לא רוצה לאכזב את הילדים, מוותרת כי אין לי כוח לעימותים או סתם כי אני מאד עייפה. בניגוד לכאב, אני מתעלמת מהאיתותים שמסמנים, שהגבול שלי נפרץ. עצבנות, חוסר סבלנות, פנקסנות, כל אלה מעידים שלא הקשבתי לרצונות שלי וחבל, זה סתם פוגע בי ובילדים. ככל שהגבולות שלי יהיו ברורים יותר, כך הם יכובדו ע״י הילדים.

  2. לבקש עזרה - ככה, הכי פשוט. זה לא עושה אותי פחות טובה או פחות חזקה. להיפך. כשאני מבקשת עזרה אני שומרת על עצמי ומאפשרת לאנשים שאוהבים אותי להיות חלק משמעותי מהחיים שלי.

  3. משפחה היא צוות - מרגע ש״קורקעתי״, הילדים לקחו פיקוד: הגדול אסף את הצעירה מביה״ס, שניהם הכינו ארוחה. עשו תורנות ״מי מסיע את אמא בכיסא״ ועוד. ברגעים האלה אני נזכרת ביכולות של כל ילד. אין צורך לחכות למשברים כדי לתת לילדים להוכיח את עצמם. הם צריכים להשתלב במטלות היום היום, הם חלק מהצוות ואחראיים להצלחה של כל המשפחה.

  4. שינויים זה חלק מהחיים - גם אם רציתי ותיכננתי הכל יכול להשתנות ולא תמיד לטובה. זה קשה, זה מאכזב אבל השנים האחרונות לימדו אותי שהתמודדות עם שינויים והסתגלות אליהם הן תכונות קריטיות, בוודאי כשאנחנו מדברים על העולם אליו הילדים גדלים. זה בסדר להרגיש רע אבל משינויים צומחות הזדמנויות והיכולת לזהות אותן היא חוזקה לחיים.

  5. יצירתיות היא שם המשחק -הרגל לא עובדת? נתגלגל על הכיסא. אי אפשר להגיע לפגישה? נקיים אותה בזום. אם המתבגר רוצה להיפגש עם חברים בשישי, אולי נקבע ארוחה משפחתית ביום אחר? אם הקטנה מסרבת להתקלח כל ערב, אולי נשחק משחק בדרך לאמבטיה? כן, הורות זה גבולות וערכים אבל מותר וכדאי להיות יצירתיים באופן שהם מוטמעים.


ומה בינתיים? אני אמשיך להחלים (צעד צעד) ואאחל לכולנו , שרק נהיה בריאים :-)



© 2017 - Lihi Netzer

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now