זאת תקופה משוגעת.
הוירוס הזה מסתובב בכל העולם, בכל יום מתפרסמת כותרת חדשה וצריך להתמודד עם הרבה מאד חוסר וודאות. זה מלחיץ. בתוך כל הבלגן, יש לי כהורה תפקיד מאד חשוב.
מעבר להגנה הפיזית על הילדים, אני צריכה גם לדאוג להגנה רגשית. לעזור להם להמשיך ולתפקד במהלך התקופה.
אני מאמינה גדולה בתקשורת פתוחה ובפוסט הזה אנסה לעזור ולתת רעיונות לשיחות עם הילדים.
איך מתחילים?
האדם הראשון שכדאי שאטפל בו הוא אני. הילדים מסתכלים עלי, בוחנים את ההתנהגות שלי ומחקים אותה. כדי לעזור להם להפחית רמות חרדה ודאגה, שפת הגוף שלי צריכה לשדר רוגע וביטחון (התייחסות לנושא אפשר למצוא בוידיאו שלי על פחדים של ילדים). כל אחד מאיתנו נרגע בצורה אחרת: להתנתק מהחדשות, לצאת לריצה, שינה.
אלה לא מותרות, אלא צורך אמיתי כדי להמשיך ולתפקד בצורה בריאה ולא לתת לחרדה להשתלט.
איך מדברים עם הילדים על הקורונה?
גילאי 0-2 - ילדים בגיל הזה לא מבינים מה מתרחש סביבם, אבל הם מרגישים. הם יודעים לזהות מתי אני עצובה, כועסת או מוטרדת ולשנות התנהגות כתגובה: בכי מוגבר, רצון להיות מוחזקים על הידיים ועוד. כדאי לשים לב להתנהגות שלהם ולבדוק האם הם הראדאר לחרדה שלי.
החל מגיל 3, כדאי לדבר עם הילדים באופן פתוח. עד כמה שכהורה אני רוצה להגן עליהם מהחדשות הרעות בחוץ ילדים קולטים המון וכשהם לא מקבלים הסבר, הם ימציאו אותו לעצמם. עדיף שאנחנו נהיה שם, עם הסבר ברור, רגוע והגיוני.
את השיחה כדאי להתחיל בשאלה: ״שמעת את השם המצחיק הזה קורונה…?״ או ״דיברו איתכם בבית הספר על הוירוס?״ ״מה דיברו?״ מה את יודעת?״ המטרה של השאלות האלה היא להבין את נקודת הפתיחה. מה הילדים כבר יודעים, האם צריך לתקן מסרים שקיבלו או לאשש אחרים.
בשלב הבא, אתן את ההסבר שלי. הוא צריך להיות מותאם לגיל הילד. ככל שהילד צעיר יותר, אתמקד בפרטים הגדולים: ״יש וירוס שגורם להרבה אנשים להיות חולים. כשזה קורה, קוראים לזה מגיפה. בגלל זה אני קצת מודאגת לפעמים״.
חשוב לסיים את השיחה במסר אקטיבי ואופטימי: ״כדי לשמור על הבריאות של כולנו, אנחנו מקפידים לשטוף ידיים כל הזמן״.
זה הזמן לעודד אותם לשאול שאלות. בחלק מהמקרים הילדים יתעלמו ופשוט ימשיכו בענייניהם. אין צורך ללחוץ. לפעמים למידע לוקח זמן לשקוע והשאלות יצוצו מאוחר יותר.
זה בסדר להגיד ״אני לא יודעת״. לא להכל יש לי תשובות.
כשמדובר בילדים גדולים יותר או בבני נוער, כדאי לנסות ולהגביל את הצפייה בחדשות או לצפות בהן יחד איתם. התפקיד שלי הוא לא רק לפקח אלא לתווך, לענות על שאלות שעלולות להתעורר ולתמוך.
מה לא כדאי לעשות?
לדבר ״מעל״ הילדים - גם ילדים צעירים מבינים. אולי לא כל מילה אבל הם מבינים את טון השיחה, הבעות פנים. אם עברתי פתאם לדבר בשפה אחרת, הם בהחלט מבינים שיש כאן משהו שאני מנסה להעלים ודווקא זה מעניין יותר.
להתעלם מהמצב לגמרי - כאמור, לילדים יש חושים חדים מאד למה שקורה סביבם. רצוי מאד לשמר שגרה עד כמה שניתן אבל להתייחס מציאות.
בתקופות של חוסר ודאות, התפקיד שלי כהורה הולך ומתעצם. הדרך בה אני אני מתנהגת ביום יום משפיעה על אופן ההתמודדות של הילדים שלי.
אני כאן גם עבורכם, הורים יקרים. אם למישהו יש שאלה בנושא ספציפי או זקוק לעזרה בניסוח תשובות לילדים, מוזמנים לכתוב כאן בתגובות או ליצור איתי קשר בפרטי.
בריאות לכולנו!
