"סיפור החיים של כל אחד מאיתנו מעוצב ברובו מהמקומות בהם אנחנו אומרים "כן" ומאלה שאומרים בהם "לא". כך (בתרגום חופשי) פותחת Sarri Gilman את הסיפור על הגבולות שאנחנו מציבים בחיים. (לצפייה בהרצאה לחצו כאן)
בכל קבוצת הורים שאני מנחה, אני יודעת שבמפגש על חוקים וגבולות תהיה נוכחות מלאה. הורים מגיעים דרוכים, מוכנים. עטים שלופים ומחברות פתוחות: גלי את הסוד. איך אוכפים חוקים? איך גורמים לילדים לשמור על גבולות? אין ספק שזה אחד הנושאים שהכי מטרידים את ההורים הישראלים. לפחות את אלה שאני פגשתי. בתקופה לפני המעבר לסיאטל, אחד המשפטים ששמעתי היה: הילדים שלכם עומדים ללמוד מה זה חוקים. האמריקאים יודעים מה זה סדר. אצלם חוק זה חוק.
אנחנו חצי שנה בסיאטל. נפגשתי כבר עם לא מעט הורים. יודעים מה למדתי? אחד הנושאים שמטרידים את ההורים האמריקאים הוא חוקים וגבולות. קטע… חצינו עולם, עברנו תרבות וכלום לא השתנה.
הרבה מאד אמוציות מסתובבות באוויר כשמדברים על חוקים וגבולות: הם מבוססים על הערכים שלנו, נוגעים בציפיות מעצמנו ומהילדים, ואם להודות על האמת גם בשריטות ובקריזות שלנו. כשחוקים לא מתקיימים וגבולות נחצים משהו בתחושת השליטה והסדר שלנו מתערער. יש סדק בתמונת החיים שציירנו. אנחנו מרגישים חסרי אונים, חסרי משמעות, יש מתח באוויר. מסתבר שזה נכון בעברית וגם באנגלית.
גילמן מספרת על מצפן בתוכנו שמכוון על "כן" ולא". אם נקשיב לו נדע איפה עובר הגבול הפרטי שלנו. זה תופס גם בהורות. וזה מתחיל בנו. לא תמיד אנחנו קשובים לגבולות שלנו: האם אמרתי "כן" כי לא יכולתי לעמוד בתחושת התסכול של הילד שלי? רק שלא יבכה? או לחילופין אמרתי "לא", רק כי הוא עיצבן אותי? כשהילדים ישאלו אותי למה קבענו חוק מסוים בבית, תהיה לי תשובה ברורה, מוצקה שאני יכולה לעמוד מאחוריה?
כשהגבולות ידועים וברורים ואנחנו עומדים בהם, גדלים הסיכויים שהם יוטמעו בבית. כשאנחנו מסבירים לילדים שלנו מה עומד מאחוריהם, גדלים הסיכויים שניצר התחשבות וכבוד הדדי. לזה, המצפן שלי תמיד אומר "כן". אני מניחה שגם שלכם.
אם תרצו לשמוע יותר, מוזמנים ליצור איתי קשר
Photo by Jose Aragones on Unsplash