השראה

לפעמים אני מרגישה שחסרה לי השראה.

אני מתכוונת בעיקר לימי השגרה כשאני מתנהלת בין בית, ילדים, עבודה, חוגים. הכל בסדר אבל משהו חסר. ככל שהימים האלה מתארכים אני נכנסת לקצב מסוים שמשפיע גם על ההורות שלי: כמו מכונה שיודעת בדיוק מה ומתי לעשות אני מתקתקת את היום, מסיימת מחויבויות, עומדת בלו״ז, אין עצירות.

מצד אחד, אני מברכת על המחסור באירועים קיצוניים אבל מצד שני, היצירתיות וההנאה נרדמות.

יש בכלל קשר בין הורות להשראה?

הרי הורות היא מקצוע שוחק עם רשימת משימות ארוכה, אחריות אינסופית, מערבולות רגש ומירוץ נגד הזמן. והשראה? היא באה מעולמות החופש, חיי הרוח והאומנות.

אבל חיפוש במילון מעלה שאחת ההגדרות למילה ״השראה״ היא בכלל ״אינטואיציה, הארה פנימית״. כמו איזה ניצוץ שנדלק בתוכי וגורם לי להרגיש משהו אחר, חדש, מלהיב. זה קורה לי כשאני מגלה מקומות מעניינים או אנשים חדשים, לכאורה רק כשאני יוצאת לחלוטין מהשגרה. למה לכאורה?

כי לאחרונה גיליתי שזה קורה לי לא מעט גם בזכות הילדים שלי.

מעצם היותם ילדים הם רואים את העולם אחרת. לא פעם, הם מזמינים אותי להצטרף אליהם ולחוות את העולם מנקודת מבטם. זה קורה עם ילדים בכל הגילאים: להשתולל בגינה עם הצעירים, לצאת לשופינג או ולחוות אפליקציה חדשה עם המתבגרים.

כשאני מצליחה להיענות להזמנה שלהם אני מרוויחה לא מעט:

* יוצאת מהשגרה - ילדים צריכים שגרה. היא נותנת להם ביטחון, וודאות, רוגע. אבל ילדים צריכים גם כיף ושינויים. גם אני. העניין הוא שבזמן שגרה ותיקתוק, יש בי הרבה פחות כיף. חסר הניצוץ. מה שעוזר לי הן החריגות הקטנות מהשגרה, דווקא בימים ״רגילים״: כשהילדים מבקשים פיקניק ארוחת ערב על הדשא, נסיעה קצרה לא מתוכננת ליעד לא שגרתי, אוהל בסלון. כל אלה עוזרים לצבוע את השיגרה, הופכים לחוויה וחשובים לחיזוק הקשר.

* יוצאת מהתבנית - הרבה פעמים בהורות, אני נכנסת לתבנית, ממלאה תפקיד. התארגנות הבוקר, עמידה בלו״ז היומי, שמירה על כללים. אפשר לומר, שאיתי עושים פחות דברים משוגעים. הרגעים האלה, בהם הילדים רואים אותי יוצאת מהתבנית ומגלה תכונות מפתיעות ולא שגרתיות, מדגימים ומאפשרים גם להם לצאת מתבניות וללמוד לבטא את מגוון התכונות שבתוכם.

* מקבלת השראה - שגרה עשויה להיות ממכרת. היא מקפלת בתוכה וודאות שחשובה לי. אבל לפעמים אני כל כך מרוכזת במשימות ולא מסוגלת ליהנות מהדרך. כדי ליהנות אני צריכה לזכור לדאוג לעצמי: להתמלא מחדש בחוויות, במה שעוזר לי להדליק מחדש את הניצוץ שבפנים ומאפשר לי להיות ההורה והאדם שאני.

השראה ההורית היא אותו זיק אנרגיה שמופיע מידי פעם. ניצוץ שגורם לנו להיות יצירתיים, ונוכחים יותר.

כל אחד מאיתנו מקבל את ההשראה שלו ממקורות אחרים. הרבה זמן חשבתי שכדי לקבל השראה אני צריכה דווקא להתרחק מהמשפחה, להיות לבד. זה נכון, אבל לא רק.

לפעמים, כדי לקבל השראה אני רק צריכה לפקוח עיניים, לראות את ההזמנות שהילדים שלי מפזרים לאורך היום ופשוט להגיד כן.

יכול להיות שארוחת הערב תדחה בחצי שעה באותו יום אבל כנראה שהיא תהיה הרבה יותר טעימה ומיוחדת ותמלא לא רק את הבטן, אלא גם את הנפש.

מי שמעוניין להמשיך ולשאול על מקורות השראה והנאה בהורות, אני כאן בשבילכם. מוזמנים ליצור קשר

Photo by Morgan Sessions on Unsplash