לרכב על הגל

יושבת על החוף, כבר קר ואני בסווטשירט. הם במים.

יושבים על הגלשנים, מחכים לגל המתאים. הם ממש ילדים, אני אומרת לעצמי.

אני מסתכלת עליהם וחושבת כמה זה דומה לחיים האמיתיים.

הם יכולים לבחור להישאר על החוף, בחלק החמים והבטוח, אבל בוחרים להתמודד.

לזהות את הגל המתאים, לקפוץ על הגלשן ולנסות לעמוד.

לפעמים הם מצליחים, ״רוכבים״ על הגל ואפשר לשמוע את צעקת השמחה, האדרנלין והגאווה.

לפעמים הם נופלים.

והמים שוטפים אותם. והם צריכים להוציא את הראש, להרים את עצמם שוב על הגלשן ולחזור להתמודד.

והם עושים את זה כל פעם מחדש.

כמו בחיים.

ואני מהחוף, שואלת את עצמי אם הם עושים את זה כל כך טוב בים, למה קשה לנו לתת להם להתמודד ביבשה. הרי גם ביום יום הם צריכים לצאת מאזור הנוחות, להעיז ולהתנסות. לפעמים יצליחו ולפעמים יפלו. ובכל פעם יצטרכו להרים את הראש ולהמשיך לנסות.

יש בהם יותר אומץ וכוח ממה שאנחנו חושבים. וכנראה שגם לנו כהורים.

אז בואו ניתן להם לנסות, ליפול, לקום, להיכשל ולהצליח.

אנחנו נהיה שם תמיד. עם כוס תה או שוקו חם במיוחד בשבילם. נסתכל מהחוף, נעודד, נגבה, נחבק וניתן להם לחזור למים ברגע שיהיו שוב מוכנים.