״אל תחפש רחוק תישאר קרוב כי ככה זה לאהוב את עצמך לא מול המראה תיכנס לתוך כן זה יכול להאיר אותך״ (ברי סחרוף)
בשבוע שעבר הייתי בהופעה של ברי סחרוף (המלך!). אני מכירה את המילים של כל השירים שלו ובכל זאת, רק הפעם שמתי לב לשורות האלה. חשבתי על בני הנוער שיושבים איתי בקליניקה. קשה להם. הם מתמודדים עם קשיים חברתיים, ביטחון עצמי ירוד או הערכה עצמית נמוכה. אבל הם מסתכלים במראה, ושם נעצרים. לא מסתכלים לתוך. ״אני לא אוהבת לדבר על זה״ אמרה לי נערה אחת ״זה עושה אותי עצובה וזה קשה״. ״בשביל מה צריך לחפור?״ אמר נער אחר ״כשאני לא חושב על זה זה נעלם ואז אני מרגיש טוב יותר״.
הם חיים בעולם מצולם, הכל מתועד, מונגש. יש תדמית שצריך לתחזק ולשדר החוצה. לפחדים וחולשות אין כמעט מקום. אז מזיזים אותם הצידה, הם רק מפריעים לחיוכים המצולמים. אבל הקטע עם הפחדים והחולשות שהם לא הולכים לשום מקום. כשלא מדברים עליהם הם "נתקעים" בגוף ומתבטאים בסופו של דבר במצבי רוח, מחשבות מעכבות ואפילו סימפטומים פיזיים. רק כשמכירים בהם ומדברים עליהם, אפשר לשחרר אותם. ואיך אני יודעת שזה עובד? כי בערב אני מקבלת הודעה מאמא של אחד הילדים: ״אני לא יודעת מה עשית, אבל הוא יצא מהבית סוער ועם הראש באדמה וחזר אחר, רגוע, אפילו קצת חייך״. מה עשיתי? הצטרפתי לאומץ של אותו נער, ויחד נכנסנו לתוך, לא נשארנו מול המראה. צללנו. וזה האיר אותו. כי כמו שאומר ברי (המלך!) ככה זה לאהוב את עצמך.
