משפחה היא צוות.
מי שעוקב אחרי אולי שם לב שזה משפט שאני משתמשת בו הרבה.
ואני באמת מאמינה בו.
צוות טוב מתבסס על איזון בין קבלה לנתינה. זה איזון עדין שכשהוא מופר, השגרה מתערערת.
הורה שאומר ״אני עושה הכל לבד בבית, אף אחד לא עוזר לי…״ לא מרגיש איזון. גם לא הילדה שמשתפת: ״הם לא מקשיבים, לא רואים אותי, רק הציונים שלי מעניינים אותם״.
התחושה הזאת היא לא רק הבעיה של ההורה או הילדה. זאת בעיה של כל המשפחה, כל הצוות.
כי אנחנו תלויים ומשפיעים אחד על השני.
כשאחד מאיתנו חולה או מתמודד עם קושי, כל המשפחה מושפעת.
לעומת זאת, כשאנחנו משתפים פעולה, יש אנרגיה, תחושה של סיפוק ואושר פשוט מלהיות יחד בסיטואציה.
יום המשפחה זאת הזדמנות מצוינת לחזור ולבנות את הצוות שלנו.
ההמלצה שלי? ארוחה חגיגית, ממש כמו ״ערב צוות״ בעבודה. ובין מנה ראשונה לשניה, לבדוק ולשאול:
* איפה ההצלחות שלנו כמשפחה? מה עובד לנו? מה התרומה של כל אחד מחברי המשפחה?
הצלחה עשויה להיות לצאת בבוקר מהבית בלי ריבים, או לקיים ארוחות ערב משותפות. כל משפחה מגדירה את ההצלחות שלה.
* איפה האתגרים? מה עוד צריך לשפר? מה כל אחד מוכן לתת כדי לשנות?
אתגרים באים לידי ביטוי בסיטואציות שחוזרות על עצמן בהן אנחנו לא מצליחים לשתף פעולה.
* עם איזה קשיים מתמודד כל אחד מבני המשפחה? במה אנחנו יכולים לעזור לו או לה?
הקשיים עלולים להיות גם במסגרות מחוץ למשפחה. אולי קשה לי בעבודה? או אולי הילדה מתקשה חברתית
שיחה פתוחה על כל הנושאים האלה באווירה נעימה, מזכירה לנו עד כמה הצוות שלנו חזק, ועד כמה אנחנו מוכנים לתת אחד בשביל השני, משהו שלפעמים השגרה גורמת לנו לשכוח וחבל
יום המשפחה שמח!
