אני בת של אדריכל.
לאורך הילדות, ביליתי לא מעט ימים בעבודה של אבא. ראיתי איך בית מתחיל בתוכנית על נייר (אז עוד היה נייר), מצמיח קירות בטון בתוך האדמה ונעטף בצבע, גג ואופי משלו.
בנייה של בית אורכת זמן ודורשת המון סבלנות ואורך רוח.
30 שנה מאוחר יותר אני עומדת באמצע סלון הבית שלי, מסביבי דליי צבע, אבק, כלי בניה ובעיקר הרבה הרבה בלגן. הבית בעיצומו של שיפוץ.
כמה הייתי רוצה שכל התהליך הזה יסתיים. הלוואי ומישהו היה פשוט מוותר לי על כל השלבים ומגיש לי את הבית משופץ, מעוצב ונקי.
״אבל את בת של אדריכל!״, אומרים לי, ״את יודעת שזה תהליך שלוקח זמן״
נכון, אני יודעת. אבל זה לא אומר שקל לי עם זה.
חשבתי על זה כשישבתי מול זוג הורים בעיצומה של הדרכה.
גם הם בתהליך.
כמו כל ההורים שאני מכירה, גם הם התחילו מתוכנית. התוכנית שורטטה עוד לפני שנולדו הילדים. לכל אחד מהם היה בראש רעיון של איזה הורה הוא או היא יהיו, איזה ילדים יהיו להם, איך תתנהג המשפחה.
לאט לאט, ככל שעברו השנים, התוכנית קיבלה צורה אחרת ממה שציפו, משהו לא עובד ודורש שינוי.
עכשיו הם כאן. באו לעבוד, לשפץ, לשנות.
גם הם היו שמחים לוותר על השלבים שבדרך: על הקושי, הבלגן, השינויים שצריכים לעשות תוך כדי.
גם הם היו ממש שמחים אם מישהו היה מגיש להם את הילדים (או את עצמם), מעוצבים, משופצים.
אני מבינה אותם, זה קשה.
כדי לבנות משהו חדש, צריך לשנות חלק מהישן. נדרש לשרטט תוכנית חדשה, לחזור ליסודות ולצמוח לאט.
יש בדרך הפתעות לא צפויות, יש חוסר וודאות. זה מרתיע.
אני מבינה ואני איתם.
אנחנו עובדים יחד לפי התוכנית החדשה, בונים שלב אחרי שלב ומתמודדים עם מה שבא.
כי אני לא רק מלווה ומדריכה הורים, אני גם בת של אדריכל. ואני יודעת שלא משנה כמה זמן לוקחת הבנייה, כמה אנרגיות היא דורשת, בסופו של דבר יעמדו שם בית ומשפחה. חזקים, אוהבים ויציבים.
דברו איתי. יחד נשרטט את התוכנית החדשה שלכם ונצא לדרך.
